הכיווניות שמייצרת את הבעיה
בענן הציבורי, להכניס מידע פנימה זה לרוב חינם. להוציא אותו החוצה עולה כסף, לפי כל ג׳יגה. מהנדס יקרא לזה מודל תמחור. מנהל כספים יקרא לזה משהו אחר, כי המשמעות המעשית היא שהעלות לעזוב גדלה בדיוק באותו קצב שבו המידע שלכם גדל.
זו לא בעיה בשנה הראשונה, כשיש מעט מידע ואף אחד לא חושב על יציאה. היא הופכת לבעיה בשנה השלישית, כשיש הרבה מידע וכשמישהו כן מתחיל לחשוב על יציאה. הסעיף הזה שקט בדיוק כל עוד הוא לא רלוונטי.
- Egress
- תעבורה שיוצאת מהענן החוצה. מתומחרת לפי נפח אצל ספקי הענן הציבורי הגדולים.
- Ingress
- תעבורה שנכנסת פנימה. לרוב ללא חיוב, וזה בדיוק מה שיוצר את הכיווניות.
- נעילת ספק
- מצב שבו המעבר לספק אחר יקר או מורכב מספיק כדי שלא תבצעו אותו גם כשהוא נכון עסקית.
- רוחב פס בתמחור קבוע
- תשלום לפי המהירות שהוקצתה ולא לפי הנפח שעבר. הסכום ידוע מראש ואינו משתנה עם השימוש.
שני מודלים, ולמה אי אפשר להשוות ביניהם ישירות
| תמחור לפי נפח יוצא | רוחב פס בתמחור קבוע | |
|---|---|---|
| על מה משלמים | כל ג׳יגה שיוצאת | המהירות שהוקצתה |
| החשבון החודשי | משתנה לפי השימוש בפועל | קבוע וידוע מראש |
| כשהמידע גדל | העלות גדלה איתו | ללא שינוי, עד גבול הקצאה |
| עלות יציאה חד־פעמית | משמעותית, גדלה עם הזמן | אין סעיף כזה |
| תקצוב שנתי | הערכה | מספר |
| מה זה נותן בתמורה | התרחבות מיידית ושירותים מנוהלים | עלות צפויה ובקרה על התשתית |
אף אחד מהמודלים אינו נכון תמיד, ומי שאומר לכם אחרת מוכר לכם משהו. מה שכן נכון הוא שהשוואה בין הצעה בתמחור לפי נפח לבין הצעה בתמחור קבוע אינה השוואה עד שמוסיפים את סעיף היציאה. בלעדיו ההצעה הראשונה תמיד תיראה זולה יותר, גם כשהיא לא.
מי משלם על זה בפועל
לא כל עומס עבודה נפגע באותה מידה. השאלה היחידה שקובעת היא כמה מידע יוצא החוצה, ולא כמה מידע יש.
- 1
הגשת קבצים או וידאו למשתמשים
כל צפייה והורדה היא תעבורה יוצאת. זה העומס שהכי מושפע, והחשבון גדל ישירות עם ההצלחה שלכם.
- 2
גיבוי שנשמר מחוץ לספק
וזו האירוניה: דווקא ההחלטה הנכונה, להחזיק את הגיבוי במקום נפרד, היא זו שמייצרת תעבורה יוצאת קבועה.
- 3
סנכרון בין אתרים או בין ספקים
סביבה שמעתיקה מידע החוצה באופן שוטף משלמת על כך בכל מחזור, לא פעם אחת.
- 4
העברה מלאה ביום העזיבה
כאן משלמים על הכול בבת אחת. זה הסכום שכדאי לחשב מראש, כי הוא זה שקובע אם המעבר בכלל יקרה.
מנגד, מסד נתונים שמשרת אפליקציה שרצה אצל אותו ספק כמעט לא מוציא מידע החוצה, ולכן הסעיף הזה כמעט לא נוגע בו. שווה למפות מה אצלכם שייך לאיזו קטגוריה לפני שמכלילים.
התרגיל שכדאי לעשות לפני החתימה
חמש דקות שיכולות לחסוך החלטה שקשה לחזור ממנה
- העריכו כמה מידע יהיה לכם בעוד שנתיים, לא כמה יש היום.
- מצאו את תעריף היציאה העדכני של הספק הספציפי, לאזור הספציפי. הוא לא נמצא בהצעה, הוא בטבלת התעריפים.
- הכפילו. הסכום שיצא הוא מה שיעלה לעזוב באותו יום.
- הוסיפו את התעבורה היוצאת החודשית הצפויה, כדי לראות את השורה השוטפת ולא רק את היציאה.
- בקשו שהתעריף יופיע בהצעה עצמה, ולא בקישור לטבלה שיכולה להתעדכן.
אם הוא קטן ביחס לתקציב, הסעיף אינו רלוונטי אצלכם וטוב שבדקתם. אם הוא גדול מספיק כדי לגרום להסס, גיליתם את מידת הגמישות האמיתית שתהיה לכם בעוד שנתיים, ואת זה עדיף לגלות עכשיו. אם קשה לכם להשיג את התעריף בכלל, גם זו תשובה.
מה לשאול ספק ענן
שאלות שכדאי לשאול ספק
- מה התעריף לתעבורה יוצאת, ובאיזו מדרגת נפח הוא משתנה?
- האם תעבורה בין אזורים או בין שירותים אצלכם נחשבת יוצאת?
- כמה יעלה להוציא את כל הנתונים שלנו במצבם היום, ובמצב הצפוי בעוד שנתיים?
- האם התעריף יכול להשתנות במהלך ההתקשרות, ובאיזו התראה?
- יש מסלול שבו התעבורה כלולה, ומה ההפרש בעלות החודשית?
- אם נחליט לעזוב, באיזה פורמט מקבלים את הנתונים וכמה זמן זה לוקח?
- אילו שירותים שאנחנו מתכננים להשתמש בהם אין להם מקבילה ישירה אצל ספק אחר?
השורה התחתונה
עלות היציאה אינה סעיף נסתר במובן של הסתרה, אבל היא כן סעיף שלא מוצג בשלב שבו מקבלים את ההחלטה. היא מתנהגת אחרת מכל שורה אחרת בתקציב: היא גדלה עם ההצלחה שלכם, והיא הופכת משמעותית בדיוק ברגע שבו הייתם רוצים גמישות. תשתית עם רוחב פס בתמחור קבוע, כמו ענן פרטי או שרת ייעודי, פשוט לא מייצרת את הסעיף הזה. זה לא הופך אותה לבחירה הנכונה לכל אחד, אבל זה כן הופך את ההשוואה למשהו שאפשר לעשות בכנות, ורק אחרי שהמספר הזה על השולחן.